החלטה בתיק עמ"מ 1610/12

המשיב הינו קטין כבן 14 וחצי. הוא נעצר ונחקר בגין חשד ליידוי אבנים. באמרתו במשטרה מסר כי נהג לידות אבנים בעבר ב-54 הזדמנויות, אולם הפסיק לבצע זאת לפני כשנה. המשיב הכחיש מעורבות ביידוי אבנים לאחרונה. עם זאת, במסגרת חומר החקירה, קיימת אמרתו של חסין עלאמי אשר מסר כי הוא, יחד עם המשיב וקטין נוסף, יידו אבנים בארבע הזדמנויות בסוף חודש מרץ האחרון, מספר ימים לפני מעצרו של המשיב.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה, והתלבט בשאלת מעצרו של המשיב לנוכח גילו הצעיר. חרף העובדה שבית משפט קמא התרשם מהחומר שבפניו כי המשיב יצטרף שוב למיידי האבנים אם ישוחרר, החליט להורות על שחרורו בהפקדה כספית ובחתימת ערב צד ג'.

טענות הצדדים

התביעה הצבאית טענה כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה לביצוע מספר לא מבוטל של עבירות, המלמדות על המשיב כעבריין סדרתי. שחרורו, חרף גילו, יעמיד את הציבור בסיכון. אין בשחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו כדי לענות על הסיכון האמור, ועל כן יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

הסניגור התנגד לערר וטען הן במישור הראייתי והן במישור עילת המעצר. לטענתו של הסניגור, הראיות הקיימות נגד המשיב הינן פגומות. אמרתו של המשיב נגבתה לאחר שלא הועמד על זכות השתיקה, ואילו חסין עלאמי אכן הפליל את המשיב, אולם הקטין השלישי אותו הזכיר, ושנחקר אף הוא, לא מסר כי המשיב היה בין מיידי האבנים. בנוסף נטען כי חסין הזכיר שניים שלטענתו שילמו לו ולחבריו עבור יידוי האבנים, ואלה נחקרו אולם שוחררו. הסניגור הדגיש כי המדובר בקטין, ללא עבר פלילי, ויש הצדקה לשחרורו בחלופה.

התביעה טענה בתגובה כי השנים אותם הזכיר חסין עלאמי שלכאורה שילמו בעבור יידוי האבנים, הוזכרו בכינוי, וכאשר הוצגו תמונות שני חשודים מאוחר יותר בפניו, הכחיש כי דיבר עליהם. לאור הקושי הראייתי בזיהויים, הוחלט שלא להעמידם לדין, בשל העדר ראיות מספיקות.

ראיות לכאורה

הסניגור העלה טענות כנגד הראיות הקיימות בתיק. אינני סבור כי הפגמים המסוימים הקיימים במקרה זה מגיעים כדי פגיעה משמעותית בראיות לכאורה.

המשיב הודה כי יידה אבנים לדבריו "ב-54 הזדמנויות". אף אם המדובר במספר המהווה הגזמה, ברור כי התכוון לעשרות מקרים. אכן, לא מסרו למשיב על זכותו לשמור על שתיקתו, אולם שאלת המשמעות של פגם זה תתברר במידת הצורך בבית המשפט. בודאי שלא ניתן לומר בשלב הזה כי המדובר בפגם הפוסל את הראיה מניה וביה.

הראיה המרכזית נגד המשיב מתייחסת ליידוי אבנים אותו ביצע בעת האחרונה. ראיה זו הינה אמרתו של חסין עלאמי. המדובר באמרה מפורטת מאוד, הכוללת פרטים רבים, וזו נגבתה ללא פגם פרוצדוראלי כלשהו. בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים, יש ליתן לאמרה זו משקל מלא. לאמרה זו חיזוק באמרתו של מוחמד עווד. אכן, האחרון לא קושר ישירות את המשיב לכל יידויי האבנים עליהם דיבר חסין, ואף מסר כי לא ראה את המשיב באירועי יום האדמה (פרט האישום החמישי) אולם השיב בחיוב לשאלה האם המשיב זרק איתו אבנים פעם אחת. הוא ציין כי אינו זוכר מתי זה היה. בדברים אלה המצויים בעדותו של מחמד יש חיזוק ישיר נוסף לכך שהמשיב יידה אבנים. אין המדובר בעדות המחזקת בלבד את חסין, אלא בעדות נוספת המלמדת על מעורבותו של המשיב ביידוי אבנים.

לפיכך, סבורני כי הצטברותן של כלל הראיות מלמדת כי קיימות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב.

עילת מעצר

משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שאין מנוס מקביעה כי קיימת עילת מעצר. מי שמיידה אבנים במספר רב של הזדמנויות, ובכלל זה בעת האחרונה, מלמד על מסוכנות ברורה הנובעת ממנו.

רצידיביזם מובהק כשבעניינו של המשיב שלפניי, מצדיק מעצר עד תום ההליכים, חרף גילו הצעיר. דומני כי הדברים שציין בית משפט קמא, באשר למועדות של המשיב, ולחשש הגדול שמא יצטרף שוב לאירועי יידוי אבנים אם ישוחרר, מביאים למסקנה כי אין מקום לשחררו, שכן אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות הנובעת ממנו.

במהלך הדיון בפניי התעוררה שאלת אפליה לכאורית אל מול שניים ששוחררו במהלך החקירה - שניים שנחקרו בחשד ששילמו לחסין ולמשיב על מנת שיידו אבנים.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בעניין, לא מצאתי פגם בשיקול דעתה של התביעה, ובהחלטתה שלא להעמיד לדין שניים אלה. המדובר בשניים ששוחררו מכיוון שלא נמצאו ראיות מספיקות להוכחת אשמתם. מכאן ההבדל בינם לבין המשיב, שכן בעניינו קיימות ראיות לכאורה. לפיכך אין המדובר באפליה בין המשיב לבין אחרים ואין בשחרורם כדי להשפיע על עילת המעצר בעניינו.

סוף דבר

משמצאתי כי קיימות ראיות לכאורה, ומשנוכחתי לדעת כי קיימת גם עילת מעצר אותה לא ניתן לאיין בחלופה, אין מנוס מקבלת ערר התביעה.

לפיכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.